נעים להכיר, שמי סאלם אבו סיאם, נולדתי באוהל באזור כתף ביתרים (הר גורל – "טויל אבו ג'רול " מבואות באר שבע).
כבן בכור במשפחה יצאתי כבר בגיל עשר לעבוד בחקלאות ברחבי המדינה כדי לעזור לאבי בפרנסת המשפחה.
סיימתי כיתה ח' בטירה, וכבר באותו אביב הגעתי לבית הספר החקלאי מקווה - ישראל, עמדתי בבחינות הכניסה לבית הספר החקלאי בתנאי פנימייה. היה לי דחף חזק מאוד ללימודים ולהשתלבות בחיי החברה.
הבדואי הראשון הלומד במקווה ישראל. תלמידים רבים גילו בי עניין, מכיתתי ומן הכיתות הגבוהות יותר. בבית הספר זכיתי להערכה מן המורים, המדריכים, והנהלת בית הספר. אמהות הבית והמדריך החברתי, כולם העריכו את היותי תלמיד למופת. בכל שנה הייתי זוכה לתעודת הערכה על מופת בלימודים, בעבודה ובהתנהגות החברתית.
בשנת 1967 כמקובל בבתי ספר חקלאיים, שלחו את השכבה שלי לעבודה מעשית בקיבוץ גבת, לשלושה חודשים כל תלמיד עבד בתחום התמחותו. הוצבתי ב"פלחה", גידולי שדה עם מיכון חקלאי.
חזרתי למקווה ישראל עד סוף חודש יוני. פרק הלימודים במקווה ישראל מסתיים. בחזרתי לשבט, נסעתי למשרד החקלאות בבאר שבע להתעניין בעבודה במשרד החקלאות. נתבקשתי לכתוב בקשה למשרד החקלאות הראשי בקריה בת"א.
לאחר הגשת הבקשה למשרה במשרד החקלאות, פניתי למשרד החינוך בירושלים וביקשתי מהם עבודה כמורה, בשבטים הבדואים. ולהפתעתי מוניתי להיות מנהל בית ספר אלעזאזמה . מתחילת שנת הלימודים מ-1 לספטמבר ועד 30 לנובמבר 1967. פרישתי מהתפקיד כמנהל בית ספר, באה עקב קבלתי במשרד החקלאות כ-מדריך חקלאי לשבטי הבדואים בנגב ב-1 לדצמבר 1967.
עבודתי כמדריך חקלאי לשבטי הבדואים בנגב לא היתה עבודה רגילה - איש מקצוע - במקום ראשון, להתנהג לפי המסורת, להיות פסיכולוג, סוציולוג, לטפל בבעיות שלא בתחום המקצוע. להיות סבלני, לספוג הרבה, להתעלם מן התפל שנאמר ולהגיע לעיקר. לראות את הזאב ולגשש בעקבותיו.
הגעתי להדרכת מדריכים חקלאיים מקומיים בצפון סיני - אל עריש, אבו עגילה, סיורים והדרכה בכל השבטים בסיני, מיסוד שיטות הדרכה והמלצות מקצועיות
לכל אזור ואזור לפי חלוקה גיאוגרפית. בתוך אלה הדיג והבדואים באיזור (ימת ברדוויל).
ייסדתי שיטות ממשק בשבטי הבדואים בנגב בנושא גד"ש "גידולי שדה", מחזור זרעים, כרבים (כרב: שנת מנוחה לקרקע), דישון, הדברת עשבים ומזיקים, כל הביצוע ממוכן עי" מיכון חדיש בבעלות בדואים.
מיסדתי את ענף הכלים החקלאים, המיכון חקלאי לתפארת, הרבה שנים עד לשלב בו הבדואים מבצעים בעצמם ולעצמם את כל העיבודים בשטחי הבדואים
בנגב - כ 250,000 דונם. בנוסף, מהווים היום הבדואים, קבלנים לעבודות מיכון חקלאי בקיבוצים, במושבים, בחוות, חקלאים פרטיים, שותפויות עסקיות בכלים חקלאיים עם קיבוצים בכלים כמו - טרקטורים קומביינים מרססים ועוד.
ענף הצאן בשבטי הבדואים בנגב
בשנים האחרונות חל בענף מהפך מקצועי. בתחילת הדרך בעבודתי בשבטים, אחוז הפוריות בצאן עמד על - 50%, תמותת הטלאים - 20%, ובמקרה הטוב ל - 30% טלאים חיים. הזנה ומלאי מזון לעונת החורף כשאין מרעה היה בחסר, צורך בחיסונים נגד מחלות ותנאי סניטציה ירודים.
גידול הצאן הוא העדר הבדואי. הכבשים והעיזים משמשות לבשר ולחלב. החליבה לתקופה חלקית וקצרה בלבד ומיועדת לצריכה ביתית בלבד.